אז הלילה היה סביר עם רק 2 התעוררויות קצרות, אבל לא מספיק שהשוקיים שלי עוד תפוסות מהריצה (הקצרה!) של שבת, גם עשיתי תנועה לא טובה במסגרת מאמצי הבוקר להעיר את הגזר הגמדית ועכשיו אני דואבת והולכת מצחיק מכל כיוון.
זיקנה זה לא לחלשים.
תפוגזר — אז הלילה היה סביר עם רק 2 התעו...
רגשית וכלכלית הזמן הנכון לעשות ילדים הוא בגילאי 30+
פיזית, אנחנו מיועדים להיות הורים עד גיל 25 גג 😭
אני בהחלט תומכת בקונספט של להביא ילדים בגיל יותר מאוחר כדי לפתח סבלנות, רצון אמיתי ונכונות לוותר על העצמי כי כבר חווינו דברים - אבל זה כל כך מתייייייייש.
היא תשמור אותי צעירה אם אני לא אתפרק לפני כן.
מילים נכונות יותר לא נאמרו מעולם
מבינה אתכן לגמרי ומצד שני אני של גיל 25 יכלה רק לחלום להיות בכושר כמו אני בת ה37 (ואני בת ה17 היתה כל כך לא בכושר שנאלצה לרמות בבגרות בספורט כדי לעבור). קיצר אפשר לבנות כושר גם בעשטר הרביעי לחיינו, זה רק דורש המון דדיקיישן ורצוי להתחיל *לפני* שהלחמניה בתנור 😅
מרגישה שהמילה המון לא מספיק חזקה בשביל כמה דדיקיישן צריך 😂 למרות שנראה לי שאם רק רוצות להיות בכושר ולא להיראות שרדד אפשר להסתפק בהרבה פחות דדיקיישן
פייר, את צודקת לגבי הכושר - אני מאמינה שעכשיו אני בכושר הרבה יותר טוב משנות ה-20 שלי ובטוח מתקופת הנעורים (את רימית ועברת, אני נכשלתי בריצה ועברתי בחסדי המורה).
אף מורה לא היתה נוטה לי חסד בתיכון… נאלצתי לקחת מונית 200 מטר לתוך הריצה
אני התחבאתי בקיוסק בצד הרחוק של המסלול והצטרפתי מחדש בהקפה האחרונה כדי לעבור את הבגרות 🥲 (עשור אחר כך סיימתי תחרות איש ברזל)
אני התעלפתי מסתבר, מזל שלא הייתה בגרות אמיתית רק ציון פנימי והמורה ממש ריחמה עלי
כן זהו סיימתי תיכון ב2004והנה אני ב2011 משלימה את מרוץ האוניברסיטה 😂
לגמרי, אני דדיקייטד בקושי רבע ממך ועדיין בכושר הכי טוב בחיים שלי
לצערי כושר הוא האמצעי היחיד שנח לי איתו כרגע להתאמה מגדרית אז אני נדרשת להרבה מאד דדיקיישן אבלללל דמייני פה זרועות יותר גדולות וביינדר ובואי נדבר על זההה
מפוסלת באבן!
היר קאמז דאדי
מצד אחד כן את צודקת לגבי הכושר, מצד שני בריאות המפרקים רק מחמירה בלי קשר לכושר.
בגיל 25 התחילו לי הדלקות, עד אז המפרקים הדפוקים שלי החלימו מהר יותר מתנועות קטנות...
וואי כן זה לגמרי באסה. בקטעים האלה הזיקנה היא הכי חרא… פה זה סיאטיקה 😔
אני לא יודעת אם אני היום חזקה יותר או יותר בכושר, כי כל היסודי ברחתי מילדות שניסו להרביץ לי, והסיבולת לב-ריאה שלי בתיכון היתה בשיא בזכות הקלרינט, אבל היום אני הרבה יותר מקפידה על כושר ותזונה ועדיין אני במשקל הכי גבוה שלי אי פעם והגוף מרגיש מתפרק ☹️
היוש
את ממש אחרי לידה
בבקשה תחמלי עלייך ועל גופך המחלים 🩷
זאת בדיוק הבעיה, אני אחרי לידה וכבר חזרתי למשקל שלפני הלידה - אבל גם המשקל הזה היה גבוה יחסית. 15 קילו מעל המשקל שלי בתיכון.
גם מבחינת מידה. אני מידה מעל מה שהייתי בתיכון, וזו מידה ששימרתי היטב עד הקורונה 😞
מזמינה אותך לא להסתכל אחורה לתיכון או לעשור הקודם אלא קדימה למקום בו תרצי להיות ולהכין לך תכנית פעולה. אם תרצי אני כאן לתמוך ולעזור
תודה! אני אעזר בך בהמשך
באמת שמוזמנת. אני לא איש מקצוע אז קחי בעירבון מוגבל כמובן אבל יש לי המון ניסיון וידע וגם את היכולת להגיד ״בזה אני לא נוגעת פני לאיש מקצוע״
יש לי בעיות מפרקים כרוניות עוד מלפני גיל 25 ואני היום בגיל 42 בכושר יותר טוב ובמצב מפרקים* טוב בהרבה משהייתי בגיל 25
*מה שנשחק לא יחזור אבל מבחינת יציבות וכאבים אין השוואה בכלל
אין ספק שחיזוק הרקמות סביב המפרקים היא בבחינת הצלה, אבל יש כל מני סיבות להדלקה שלהם וההחלמה אכן איטית יותר ככל שמתבגרות
זה נכון, ההחלמה יותר איטית (ומלכתחילה רצועות וגידים מחלימים לאט) אבל שרירים חזקים עוזרים למנוע פציעות אז בגדול זה נראה לי באלאנס חיובי
הו! זה מעודד! תודה
בשמחה! ועוד עידוד קטן לאמהות בשרשור: התחלתי להתאמן רק כשהעולל היה בן שנה וחצי כמעט (בגיל 33) - גם אחרי שיש קטנטנים אפשר לשקם את הגוף, מתישהו האנרגיה חוזרת (ובטווח הארוך פעילות גופנית מייצרת יותר אנרגיה משהיא צורכת, זו תופעה מוזרה ונהדרת)
אני לא ידעתי שיש לי בעיות מפרקים כרונית עד שלא התחלתי לכתוב באופן מאומץ בלימודים, ועד שהשרירים ברגליים כבר לא יכלו לפצות על הנקעים הקטנים והשחיקה שהצטברה 😞
אוף, איזה בעסה... מקווה שתמצאי מה שיעבוד לך כדי לשמר את המצב ולהפחית פגיעות עתידיות
תודה!
אני עובדת עם מאמנת אישית מוסמכת, ומבחינת שיווי משקל היא כבר סידרה לי את הקרסוליים טוב יותר מכל פיזיותרפיסטית שהייתי אצלה.
מקווה שנמשיך ככה גם עם שאר המפרקים 🤞🏻
זה נהדר שמצאת מישהי שטובה לך. לגבי פיזיותרפיה, עברתי כל כך הרבה מטפלים שלא עזרו בכלום עד שהגעתי לאחד רציני (בפרטי כמובן) שעזר לי לבנות את עצמי מחדש (בהתחלה את הברכיים, עוד לפני שהעולל נולד, ואח"כ את הבטן כשהייתי צריכה שיקום אחרי הקיסרי) אז גם בפיזיותרפיה צריך למצוא מישו טוב כדי להגיע לתוצאות
הערה לגבי הפרטי - לצערי רק ככה הגעתי לתוצאות ממשיות, בין אם זה מעט הזמן שיש לפיזיותרפיסטים בקופה/בית חולים ובין אם זו הגישה הטיפולית, שהיא מאוד מינימליסטית ומתייחסת רק למפרק הפגוע ולא לכל הגוף (הגישה של המטפל הפרטי) - שנים של פיזיותרפיה בקופה לא קידמו אותי כמו כמה חודשים של טיפול ממוקד אצלו
אנחנו פשוט לא מיועדים להיות הורים ביחידה משפחתית מצומצמת, מגורים מופרדים מהשאר.
אנחנו בין היונקים היחידים שנקבות חיות הרבה אחרי גיל הפוריות. בכל המינים שזה ככה, הסבתא עוזרת לגדל את הצאצאים למשל.
אבל המבנים המשפחתיים המודרניים פחות מעודדים את זה.
כאמור, לכי תגידי את זה לסבתות.
חתולות מטפלות בגורים אחת של השנייה. ג׳אסט סיינג.
אני יודעת למרבה הצער שזה הרבה פעמים לא ככה היום. משלל סיבות, אימא שלי התייתמה כנערה, והגיעה לארץ לבד.
גדלתי כשלא קיים צד שלם של המשפחה ביום יום.
אבל הסיבה שאת.מרגישה את העומס האדיר הזה עלייך הוא כי זה לא מתוכנן להיות ככה, גם אם זה הנסיבות היום.
אני גם רוצה להוסיף שיש פה גם עניין של קארמה מסויימת.
סבים שלא מעורבים, שרואים את הנכדים פה ושם, אולי נהנים עכשיו כשהם יחסית צעירים מהחיים אבל כשנכדים יהיו גדולים והם יותר קשישים ומוגבלים לא יקבלו התעניינות מהם.
גם מעורבות לא מבטיחה זאת, אבל היא מעודדת מעורבות עצמאית של הנכדים בגיל מבוגר עם הסבים
חבל לי לא מבחינתי אלא מבחינת ההזדמנות המפוספסת שלהם.
אני רואה כמה הם שמחים לראות אותה ואני יודעת כמה טוב זה יכול לעשות להם מבחינה בריאותית, אבל כל עוד הצד השני לא יוזם, אני לא אעשה שום דבר.
רק יהיה לי חבל שלהם לא יהיה את זה, כי היא מדהימה.
אנחנו גרים עם חמותי, להגיד שזה מאוד עוזר? מעט.
Similar Posts
אז הלילה היה סביר עם רק 2 התעוררויות קצרות, אבל לא מספיק שהשוקיים שלי עוד תפוסים מהריצה (הקצרה!) של שבת, גם עשיתי תנועה לא טובה במסגרת מאמצי הבוקר להעיר את הגזר הגמדית ועכשיו אני דואבת והולכת מצחיק מכל כיוון.
זיקנה זה לא לחלשים.
אני שוקלת לחמוס את זה של הבת שלי רק לפעמים כי אני כל כך לא טובה בדברים
סליחה שאני לא מעודדת כל כך אני אחרי שיחה עם אמא שלי שהשאירה אותי במצברוח להתסובב ברחבי העולם ולשחרר ילדים מהוריהם שלא מסוגלים לתפוס את הילד שלהם כישות נפרדת.
אני ממש לא משווה הגמדית עוד לא בת שנתיים ואני כבר אחרי ארבעים, אבל אמא שלי לא סגורה על זה.
אם אני כבר שנים לא חווה דעתי על מלחמות של אחרים אבל לא מציינת את זה האם אני יותר טובה מכולם?
תמיד ידעתי שאני לא רוצה ילדים אז זה לא היה עניין לחשוב עליו, פשוט לא היה לי דחף להתרבות. ואז הייתי בזוגיות טובה וארוכה עם גבר שרצה ילדים, כך שחשבתי על זה הרבה. בסופו של דבר זה היה אחד הדברים העיקריים שגרמו לי לעזוב - הוא היה מוכן לוותר למעני, אבל אני חשבתי שזה לא הוגן כלפיו. כיום יש לו 4, נדמה לי 😊
משונה ממש שמחנכות של ילדים בגיל הרך חושבות שלדבר לידם על זוועות זה נורמלי אבל אני לא שופט כי אנחנו חיים בתוככי האבסורד
הייתה לי מחשבה היום לעשות סמים בשירותים של מנשר אבל לא עשיתי את זה! כי אני אחראית! ורוצה להיות טובה בלי סמים!
אני: למה לא הכנת שעורי בית?
תלמיד: זה... מורכב.
אני:
תלמיד: אני תמיד עושה את זה בבוקר, הבוקר התעוררתי והלכתי למקלחת אבל היא הייתה תפוסה. חיכיתי עשרים דקות, אני לא עושה כלום לפני המקלחת, אבל היה כבר מאוחר אז פשוט עשיתי את רוטינת הבוקר שלי ובאתי בלי השיעורים.
עוד תגובה לא רלוונטית היא אני בכלל לא אוהבת ילדים, לא חשוב איך למדתי את זה אבל זה היה לפני בת מצווה! לעזאזל מה נסגר עם אנשים.
היו שם כמה בדיחות מצוינות, עם זה אני לא יכולה להתווכח. אבל הוא השאיר אותי עם תחושה לא נוחה של סרט שכביכול מנסה להכיר בבעייתיות של עצמו אבל לא באמת הולך עם זה עד הסוף והתוצאה היא עדיין פרסומת של שעתיים על העצמה נשית כאילו אנחנו בניינטיז
הוא ישן עד הבוקר, אני חוזרת הוא ישן עד הבוקר, כנראה שבאמת היה לי בהצלחה עם הלילה הזה (כאילו הוא התעורר לאכול אבל אז ישר חזר לישון, לא יודעת מה זה הקסם הזה אבל אני לא מתלוננת)
היום הילד נרדם ב 17:30 😭 שיהיה לי בהצלחה עם הלילה הזה למה אני לא נרדמת? ואיך אתפקד מחר? כל זאת ועוד, הישארו איתנו
אני לא סגורה על מתי התחיל הגודש עם דגן, ועכשיו כבר יש, אז בהחלט יש סיכוי ליותר חלב הפעם.
היא לא יונקת יותר בתכיפות, אבל זה לא כי אני לא מנסה. בגלל הפוטותרפיה ממש הייתי על השעון של מתי אני יכולה להוציא אותה, אבל כשניסיתי פחות מ3 שעות היא פשוט לא רצתה.
בכל מקרה, עכשיו בבית אעקוב יותר אחרי מס ההנקות.
היא חברותית, אז אני לא רוצה למנוע ממנה לנסות להתחבר עם ילדים, אבל כשזה מסתיים במכות או צרחות אני לא יודעת אם הייתי צריכה לעשות משהו כדי למנוע את זה
לא עד כדי כך. אני לא בטוח כמה עולה כל אחד כי קניתי בתפזורת וכי קניתי בקיבוץ אז זה זול יותר לחברים, אבל זה היה יקר משמעותית מתפוחים רגילים
הו, גם אני עשיתי את זה הבוקר.
אבל רק עם שתי קופסאות של כדורים.
הבעיה שלי זה שאני כן בקשר די רציף עם הגננות ועם הסייעת של הקטן, אז אני לא יכולה באמת לוותר על הוואטסאפ.
זה כן מושתק אצלי.
אבל אני לא אוהבת את הממשק והבלאגן של וואטסאפ, והייתי שמחה לוותר עליו לגמרי אם זה לא היה אומר לוותר על אפיקי תקשורת מסויימים.
נניח, מהקבוצה החברתית של העבודה לא אכפת לי.
נראה לי שיש גם בפרמיום של טרו קולר, אבל אני לא עד כדי כך סקרן כדי לשלם על זה כסף
מחזקת את ידיך
גם אני ועכשיו נכנסת לשם רק מהמחשב אבל זה כבר עוזר על הבוקר ולפני השינה לא להכנס
טיסה לא קלה ב6 בבוקר אז כמעט לא ישנו כל הלילה, אבל זה היה כל כך שווה את זה בשביל השפיות שלי. מקווה שמחר גם אצליח לעבוד פה למרות שאסיה בטריטוריה לא מוכרת אז כל הזמן רוצה להיות עליי
>> הוא לא שופט אותי אלא לגמרי מכיר בעובדה שזה קורה לכל כך הרבה הורים עד כדי כך שהוא יצר סדנא כדי להתמודד עם זה. הוא כנראה גם נופל בזה לא מעט אבל גם הצליח ליישם כלים כדי לעזור לי לשלוט בזה עד לרמה שבה אני לא דופקת לגמרי את הילדים שלי
יש לי כנראה דלפ על הנושא של לקחית זרע מלוחמים שנהרגים כדי להמשיך את הדור הבא.
זה כל כך שבור בעיני מכל כך הרבה כיוונים.
ברור לי שיש כאב של משפחה אבל גם במקרים אחרים אני לא רואה שום סיבה לעשות את זה.
ממש מתקדמים בלהוליד טראומה חדשה לילדים לדורות קדימה.
ילדים זה לא מוצר לפתרון טראומת ובעיות אחרות.
אני לא מסכימה. מרוב שהפכו אותו לילד של כולנו שכחו שהוא ילד אמיתי של עצמו. עם צעדים שעוזרים להעלות מודעות כדי אולי כי לעזור להחזיר אותו הביתה אני בסדר כי זה מה שהכי חשוב, אבל אני לא חושבת שהציורים עושים את זה. אנחנו לא מסכימות על זה וזה לגיטימי, אבל לקרוא לדעה אחרת טינוף ופאנצי'נג דאון זה מוגזם בעיני
הבנתי שמותר רק 90 יום אבל מרוב שקראתי מסמכים וחוקים עם כל הבירוקרטיה של המלגה והמעבר אני כבר לא יודעת אז הכי קל זה לעשות את זה וזהו
ועדיין, זה יוצר סוג של דילמה.
אם אני אוהבת את וירג'יל, אז אני עוברת על החוק של לא לאהוב ולכן בכלא.
אני יכולה להיות עם וירג'יל רק אם אני לא אוהבת אותו.
האם אני יכולה לוותר על האהבה שלי אליו כדי להישאר איתו? מה המשמעות של חופש להיות איתו אם אני לא אוהבת אותו?